סירוס כלבים וחתולים

"סירוס הוא פעולה שבאמצעותה פוריות הזכר והפקת הורמוני המין שלו נשללות לחלוטין, או יורדות לרמה נמוכה מאוד."

 

למה כדאי לי לסרס?

בעיות התנהגות 
התנהגות זכרית של כלב או חתול שאינם מסורסים יכולה להוות מטרד למשפחה המאמצת.

 

בעליו של בעל חיים שאינו מסורס יוכל לספר לכם על אורחים מובכים בעת שהכלב מנסה לעלות עליהם, על סימון הריהוט בבית בשתן של החתול ולפעמים גם על התנהגות אגרסיבית במיוחד.

 

תקופות הייחום של הנקבות גם הן לא פשוטות עבור הבעלים – כלב או חתול שאינם מסורסים יבצעו ניסיונות בריחה מהבית כדי לתור אחר נקבות מיוחמות.

 

 רבים מהם יידרסו או ייפצעו בעקבות ריב עם זכרים אחרים. נשיכות עקב ריב יכולות להיות מסכנות חיים בשל פגיעה באברי חלל הבטן או הריאות.

 

התפתחות של זיהום במקרים אלו לעיתים מתגלה רק בשלב מאוחר…

כמו כן, המגע בין בעלי החיים מאפשר הידבקות במחלות שאינן נמצאות בחיסון השגרתי כמו שרטת החתול, מחלת הכשל החיסוני (HIV) בחתול, כלבת ועוד.

 

מניעת מחלות 
להורמוני המין השפעה על הופעה של התנהגות זכרית, על ייצור של תאי הזרע ועל הפעילות של בלוטת הערמונית (הפרוסטטה).

 

בלוטת הערמונית בכלב שאינו מסורס רגישה יותר למחלות ולזיהומים.

 

יכולים להופיע ציסטות או אבססים שהטיפול בהם לעיתים קרובות מורכב וממושך, ומקרים מסוימים אף מחייבים טיפול כירורגי.

 

תופעה אחרת נפוצה היא גדילה של הבלוטה (היפרפלסיה).

 

בלוטה כזו יכולה להפריע לריקון שלפוחית השתן עד כדי פגיעה במערכת השתן, כיוון שהיא לוחצת וחוסמת את צינור השתן.

 

במקרים חמורים עוד יותר תהיה הפרעה בריקון המעיים ותופיע עצירות בשל לחץ על המעי הגס.

 

באשכים עצמם קיים סיכון להתפתחות גידולים של הרקמות המרכיבות אותו – גידול של התאים יוצרי תאי הזרע, של התאים מייצרי הורמוני המין או של הרקמות התומכות (ייתכנו בו זמנית גידולים של מספר סוגי רקמות).

 

הסבירות לגידולים אלו עולה כאשר האשכים הם תמירים, ז"א אשכים שלא ירדו לשק האשכים בשלב ההתבגרות ואשר נותרו לרוב בבטן.

 

בכלבים שאינם מסורסים יש לוודא כי בבדיקה השגרתית אצל הרופא המטפל מבוצעת גם בדיקה של האשכים ושל בלוטת הערמונית (מבוצע בבדיקה רקטלית).

 

חיסכון
בעליו של כלב שאינו מסורס או כלבה שאינה מעוקרת, נאלץ לשלם אגרת חיסון שנתית בסכום הגבוה ב-300 שקלים לעומת זה של בעל חיים מסורס או מעוקר.

 

איך מתבצע הסירוס? ואיך אנחנו מתכוננים לקראתו?

הסירוס הוא פרוצדורה כירורגית-ניתוחית המבוצעת בהרדמה מלאה.

כחלק מתהליך ההכנה להרדמה, על בעל החיים להיות בצום של לפחות 6 שעות לפני הניתוח.

הרחבה על תהליך ההרדמה ניתן למצוא בקישור של תהליך ההרדמה.

בניתוח מוציאים את 2 בלוטות האשכים. חשוב לדעת כי רק הוצאה מלאה של האשכים מונעת את ייצור ההורמונים והתופעות עליהן דובר.

 

בכלבים, מבוצע חתך קדמית לקו האשכים, דרכו מוצאים 2 האשכים, כלי הדם נתפרים והאזור נסגר ב 2 שכבות של תפרים, כשהשכבה החיצונית מוסרת לאחר 10 ימים.

ברב הכלבים מומלץ לשים קולר אליזבטני עד הסרת התפרים החיצוניים.

 

בחתולים, מבוצע חתך קטן על שק האשכים, דרכו מוצא האשך וכלי הדם נתפרים.

אזור זה מושאר להחלמה משנית ולא מבוצעים בו תפרים.

 

באיזה גיל אפשר לסרס?

מומלץ לבצע את הסירוס בכלב או בחתול החל מגיל 6 חודשים.

 

סירוס כדאי לבצע גם בבעל חיים מבוגר (בתנאי שמסוגל לעמוד בתהליך ההרדמה על-פי החלטת הרופא) שכן אז הסיכוי להתפתחות גידולים ומחלות פרוסטטה עולה.

 

כדאי לדעת: בכל שנה מורדמים בישראל כמאה אלף כלבים.
רבים מהגורים שמוצאים בית ננטשים, חוזרים לרחוב ומגיעים למכלאות ועמותות בהן לרוב התנאים אינם אידיאליים לכלבים ולחתולים. מרביתם אינם זוכים למצוא בית חם ומומתים.
סירוס כלבכם יכול לעזור במניעת התופעה.

סגור לתגובות