תולעת הפארק - (לא) נעים להכיר!

בניגוד לתולעי מעיים רגילות, שעבורן אנו מטפלים אחת לחצי שנה כחלק משגרת הטיפולים הקבועה, ישנה תולעת מסתורית יותר, שאינה מסתפקת רק במערכת העיכול של המאכסן, אלא מעדיפה לפלוש לרקמות שונות בגופו, ולהגיע אף לכלי הדם הראשיים ולמערכת העצבים המרכזית. התולעת הזו הינה תולעת נימית קטנה (נמטודה), שערמומיותה עולה עשרות מונים על גודלה הקטנטן. לא נעים בכלל!

כיצד נדבקים בתולעת?

הידבקות בתולעת היא על ידי אכילת חיפושית זבל הנגועה בה. חיפושית הזבל בעצמה נדבקה על ידי אכילת ביצי התולעת שהתפתחו בה לצורות תולעים צעירות הקרויות לארוות.

אכילה של ביצים המכילות את התולעים בצואתו של כלב אחר גם היא מדבקת. התולעת נודדות ממערכת העיכול אל אבי העורקים ומשם אל צינור הושט ועקב כך נוצרות שם גרנולומות.

סימנים קליניים נפוצים

לעתים לא יראו סימנים כלל, אך במקרה שכן, לרוב נראה:

• פליטות מזון/כחכוך בגרון.
• קושי בבליעה.
• חום.
• הקאות/ ניסיונות הקאה.
• שלשולים.
• צליעה / כאבי גב.
• מוות פתאומי (לרוב עקב נדידה וקרע בדופן אבי העורקים).

מניעה

כיום נהוג לתת זריקת תילוע (לא חיסון) תת-עורית כל חודשיים עד שלושה באופן קבוע. זריקה זו מכילה חומר (בשם דורמטקין) שמחסל את התולעת במקרה שמתקיימת בגוף המאכסן.

אצלנו במרפאה, זריקות כנגד תולעת הפארק ניתנות כדרך קבע במסגרת המנוי השנתי לכלב.

חשוב לדעת!

גזעי כלבים, הנמנים בעיקר על רועה אוסטרלי, בורדר קולי ודומיהם, עלולים לשאת מוטציה מלאה או חלקית בגן מסוים ולגרום לתגובה לא טובה לחומר המצוי בזריקת התילוע.

לצורך כך מומלץ לבצע בדיקה גנטית לשלילית מוטציה בגן MDR1.