יש לנו משהו לספר לכם

הידעת? שוקולד אינו גורם לתולעים! מאידך, שורת שוקולד מריר לכלב של 3 ק"ג יכולה לגרום להרעלה חריפה במערכת העצבים! ככל שהשוקולד יותר איכותי ומרוכז, כך עולה הסיכון להרעלה. במידה ויש לכם כלב שאכל חבילה שלמה של שוקולד (שימו לב בעלי הכלבים שמגדירים את כלבם כשואב אבק עם פרווה), מדובר במקרה חירום ויש לפנות באופן מיידי לוטרינר על מנת לבצע שטיפות קיבה ועידוד הקאה במידת האפשר. ש : מצאתי גור כלב בן מספר שבועות. זה בסדר לתת לו חלב רגיל? ת: חלב פרה הוא בעל הרכב שונה מחלב כלבה. מתן שלו עלול לגרום לשינויים במיקרופלורת החיידקים של מערכת העיכול של הגור שיכול להוביל לנפיחות ביטנית, שינוי מרקם היציאות, חוסר נוחות וחולשה כללית. כיום ישנם תחליפי חלב לגורי כלבים אותם ניתן למצוא בכל חנות לחיות עם הגדרות מדויקות של תדירות האכלה ביחס לגיל הגור. עצה זו גם נכונה לגבי גורי חתולים, והנה לכם שבירת מיתוס לגבי חתול שצריך לשתות חלב! ש: עד מתי צריך לתת תחליף חלב לגורים? ת: עד גיל 4-5 שבועות ואז ניתן להתחיל להרגיל אותו באופן הדרגתי למזון לגורי כלבים. ניתן בהתחלה להרטיב מעט את המזון עם מים על מנת שיהיה רך ונח יותר לאכילה. ש: כמה לתת? והאם מותר לתת תוספות ופינוקים? ת: המזון היבש המסחרי הוא המזון המלא והמאוזן ביותר ולכן הוא הטוב ביותר עבור כלבכם והוא צריך להיות המזון העיקרי של הכלב (לפחות 90% מהמנה היומית). יש לתת את הכמות הרשומה בטבלה על גב שק האוכל ע"פ משקל הכלב. מותר לתת לכלב לאכול גם פינוקים למיניהם אבל חשוב שאלו לא יהוו יותר מ-10% מהמנה היומית. ש: מה מותר לתת במסגרת הפינוקים? ת: מותר לתת כמעט הכל, כל עוד שומרים על מספר כללים: בשר, עופות ודגים אבל ללא עצמות!!! עצמות עלולות לפצוע את הפה, את מערכת העיכול או לגרום לחסימת מעי. חשוב לבשל את המזון על מנת להימנע מזיהומים שונים במזון. ביצים וגבינות - גם את הביצים חייבים לבשל היטב כמובן. באשר לגבינות, אפשר לתת גבינות רכות(לדוגמא קוטג' או גבינה לבנה) ולא גבינות שמנות או מתובלות. פחמימות למיניהן- אורז, לחם, תפוח אדמה. ניתן לתת מעט מהן כצ'ופר, רק לא להגזים. ירקות ופירות - כלבים הם "אוכלי כל" ואין בעיה לתת להם ירקות ופירות. יש להימנע מבצל, שום, ענבי, צימוקים וקליפות של אבוקדו! חשוב לציין כי למרות האמור לעיל, אם שמתם לב לשינוי במרקם היציאות של הכלב שלכם לאחר שמתתם אחת מהתוספות הנ"ל, זה אומר שהוא רגיש לתוספת זו ועליכם להפסיק איתה! ש: למה אסור להאכיל כלבים בעצמות של עופות? ת: עצמות של ציפורים, ובאופן ספציפי תרנגולות, הן חלולות כחלק מהמנגנון הפיזיולוגי של הפחתת משקל על מנת להקל בתעופה. כששוברים עצם כזו, היא נשברת לשברים חדים. באופן דומה, כאשר כלבכם שובר עם שיניו את העצמות, החלקים החדים עוברים במערכת העיכול שלו, שורטים אותה ויוצרים מצע מצוין להתפתחות חיידקים, ומכאן הדרך לדלקת מעיים היא קצרה מאוד. במקרים חריפים יותר, כמות גדולה של עצמות (שימו לב חוגגי יום העצמאות!), עצמות יכולות לגרום לחסימות מעיים קשות. במקרים הקיצוניים, שלמרבה הצער, נתקלתי בלא מעט מהם, העצמות החדות חודרות את דופן המעיים ומובילות לזיהום בחלל הבטן. מצבים כאלו מצריכים ניתוחי חירום, אשפוז ולא מעט הוצאות לבעלים. אם התגובה המידית שלכם היא, "נו באמת, אני מאכיל את הכלב שלי שנים בעצמות של עוף וכלום לא קרה לו!" אז אומר לכם שאני שמח בשבילכם שבינתיים לא קרה כלום, אבל זה לא אומר שלא יקרה! תחסכו לעצמכם הוצאות ולכלבכם סבל ותפסיקו לתת עצמות של עופות. ש: הכלבה שלי אוכלת רק את האוכל שלה אם אנחנו שמים לה שמן של טונה עליו. מה לעשות? ת: כאמור, אין בעיה לתת תוספות למזון, אך המלצה חמה לי אליכם- שימו את הצ'ופרים או התוספות בצלחת נפרדת ובמועד אחר מזמן הארוחה. ברגע שתערבבו אותם עם המזון הרגיל, יהיה לכם קשה מאוד להחזיר את כלבכם לאכול את המזון היבש בלבד! ש: כמה פעמים ביום כדאי להאכיל את הכלב שלי? ת: באופן כללי, גורים מומלץ להאכיל עד גיל 4 חודשים 4 ארוחות ביום, עד 6 חודשים 3 ארוחות ביום ו 2 ארוחות ביום עד גיל שנה. מגיל שנה ניתן לתת ארוחה אחת. יוצאי הדופן הם הגזעים הקטנים עם קיבולת קיבה נמוכה, להם מומלץ לתת 2 ארוחות ביום בגיל בוגר וגם גזעי ענק, להם מומלץ לחלק את המנה היומית ל-2. ההגיון במקרה האחרון נובע מהחשש להיפוך קיבה. בגזעים אלו, כדגמת הדני הענק, קיבה מלאה מדי מהווה משקולת המתנדנדת בשעת פעילות ויכולה במקרים מסוימים לעבור היפוך. היפוך קיבה הוא מצב מסכן חיים, ולכן ההמלצה בגזעים אלו היא לתת את הארוחה אחרי הטיול בנוסף לחלוקה לשתי ארוחות ביום! ש: מה אסור לתת? ת: עצמות, מזון מתובל מאד, יש להימנע ממזון חריף, מלוח, חמוץ וכו' (כל מה שלא הייתם נותנים לילד). יש להימנע מבצל ושום שגורמים לאנמיה, מענבים/צימוקים שעלולים להזיק לכליות ואבוקדו שעלול להזיק ללב. תרופות ותוספי מזון למיניהם – כלבים וחתולים רגישים מאוד לתרופות ולכן אסור לתת תרופות ללא הוראה מהווטרינר. המזון היבש מספק את כל אבות המזון, המלחים והמינרלים בכמויות וביחסים הנכונים. תוספות למיניהן עלולות לגרום לנזק ולמחלות (אלא אם יש אינדיקציה רפואית ספציפית). הידעת? הרעלת אקמול היא אחת ההרעלות השכיחות בכלבים! תהליך הספיגה והסינון של תרופות מסוימות אצל בעלי חיים שונה משל בני אדם. בכל מקרה בו אתם חשים צורך לטפל בכלבכם עם תרופה מארון התרופות שלכם, תעצרו לרגע ותתקשרו לוטרינר! ישנן תרופות שאנו נוטלים שעלולים להזיק באופן ממשי לחברינו על ארבע.

כללי תולעת הפארק spirocerca lupi, הקרויה גם תולעת הושט, היא תולעת מסוג נמטודה אשר חודרת לגוף הכלב לרוב דרך בליעה של חיפושיות זבל נגועות. מאזור המעיים, נודדת התולעת לכיוון הושט בסמוך לאבי העורקים ומתיישבת שם. במסלול הנדידה שלה, יכולה תולעת הפארק גם לגרום לשינויים גרמיים בעמוד השידרה. מרגע הגעתה למחוז חפצה בושט, מתרבה התולעת ומפתחת גרנולומות באזור. בשלב התרבותה, הביצים אותם היא מטילה יוצאות בצואה, ובשלב זה ניתן לבחון את הצואה לנוכחותם בבדיקת הצפת ביצים ייעודית. הגרנולומות בושט יכולות לעבור התמרה לגידול אשר במקרה הטוב יגרום לחסימת הושט ובמקרה הפחות טוב, יפרוץ לכיוון אבי העורקים הסמוך, שם הוא עלול לגרום לאלח דם אקוטי ולמוות. היסטוריה ושכיחות גיאוגרפית מסוף שנות ה-80 עד תחילת שנות ה-90, אובחנה המחלה באזור גוש דן ובעיקר בסביבות פארק רמת גן, מכאן שמה, תולעת הפארק. בהמשך שנות ה-90, הפיזור התרחב עד רעננה בצפון וראש העין במזרח. בעבודה סקר שבוצעה, נבדק פיזור המקרים משנת 2000- 2010, ונמצא כי התפוצה הגיאוגרפית גדלה משמעותית ונכון להיום מתפרשת מבא"ש בדרום ועד נהריה בצפון. סימנים קליניים לנוכחות המחלה הסימן הקלאסי הוא פליטות של מים ואוכל בסמוך לשתייה או לאכילה. תדירות הפליטות הולכת וגוברת עם התקדמות המחלה, או גדילת הגרנולומות. הפליטות הן על רקע גירוי הגרנולומות היושבות בושט. בנוסף, ירידה במשקל וריור הן תלונות מתלוות. שימו לב כי לא מדובר בהקאות עם כיווצי הבטן האפייניים, אלא פליטה מיידית של התוכן הנכנס. מוות פתאומי על רקע פריצת אבי העורקים, הוא אחד המאפיינים הניכרים למרבה הצער. מניעה המניעה היא על ידי זריקה המתבצעת כל 3 חודשים. ישנן המלצות למניעה צפופה יותר בהזרקה כל חודשיים. בנוסף, מאחר ושכיחות הימצאות החיפושיות הנגועות היא על צואת הכלבים, מניעת אכילת צואה על ידי שימוש במחסום או טיולים תחת בקרה מומלצים. תיתכן רגישות לחומר הנ"ל בגזעי קולי, רועה אוסטרלי ומעורביהם. לחלק מהכלבים מהגזעים האלו יש חסר של גן הנקרא MDR-1. לפני ביצוע החיסון, מומלץ לבצע בדיקת דם לכלבים אלו הקובעת אם יש להם את הנוכחות לגן או לא. בארץ, אלפי כלבים מטופלים נגד תולעת הפארק ללא עדות מחקרית מבוססת על תופעות לוואי משמעותיות. איבחון האיבחון מתבסס בשלב ראשון על לקיחת היסטוריה וסימנים קליניים אופייניים. באם מתעורר חשד לקיום המחלה, ניתן לקחת דגימת צואה לבדיקת הצפת ביצים. אם לא אובחנו ביצים, ניתן לעבור לבדיקה אנדוסקופית של הושט תחת הרדמה ו\או במקביל לבצע צילומי רנטגן של בית החזה, שם ניתן להדגים את הגידול כפי שניתן לראות בצילום הנ"ל. טיפול הטיפול תלוי בשלב האיבחון. אם מדובר בגרנולומות בלבד, נותנים את אותו החומר הניתן לטיפול מניעתי, רק בתדירות ומינון שונים. אם האזור עבר התמרה גידולית, הטיפול הנ"ל ישולב עם תיקון כירורגי להסרת הגידול, כמובן עם בדיקות מקדימות נוספות. במקרים מסוימים בהם בסיס הגידול הוא נרחב, אין אפשרות לפתרון כירורגי ומקרים אלו מסתיימים בהמתות חסד. לסיכום, מדובר בחיפושית זבל תמימה למראה אשר נפוצה ברב אזורי הארץ ובכל עונות השנה, אשר יכולה להעביר מחלה מסכנת חיים לכלבים שלנו. ההמלצה הוטרינרית הגורפת בישראל נכון להיום היא טיפול מניעתי קבוע. למידע נוסף, ניתן ליצור קשר ב 04-6898804, דוקטור בן, מרכז וטרינרי לטיפול בחיות מחמד

הציפורניים משמשות את משפחת הכלביים והחתוליים בטבע למטרות שונות. חתולים לטיפוס, חפירה והגנה וכלבים לאחיזה בקרקע ולחפירה. באופן רגיל ניתן למצוא ברגליים הקדמיות 5 אצבעות, כשהאצבע הפנימית היא ללא מגע בקרקע, וברגליים האחוריות 4 אצבעות. ישנם מקרים בהם יש אצבע חמישית ואפילו שישית עודפת, בעיקר ברגליים האחוריות. מאחר וציפורני אצבעות אלו (כולל הפנימית ברגליים הקדמיות) אינן באות במגע עם הקרקע, הן לא נשחקות וממשיכות לגדול ולהתארך בצורה מעוקלת עד שהם חודרות לכריות כף הרגל, פוצעות ומזהמות אותן, וזהו המצב שנקרא ציפורן חודרנית. מצב זה יכול להתרחש גם בציפורניים האחרות על רקע חוסר שחיקה מספיקת, מצב שכיח יותר בכלבים מגזעים קטנים שנוטים ללכת לטיולים קצרים בלבד בחוץ. אצל חתולים באופן רגיל יש תהליך השלה של הציפורן, בדומה לנחש שמשיל את עורו, ושכיח למצוא לפעמים שארית ציפורן בבית ולהיבהל בטעות שכל הציפורן נשברה. בחתולים מגזע סקוטי, להם יש נטייה גנטית לבעיות בסחוסים, לפעמים יכול להיות עיוות של מבנה האצבעות שמוביל לעיקול חד מדי של כל הציפורניים שחודרות כבר מגיל צעיר לתוך אצבעות הרגליים. מצב זה דורש קיצוץ ציפורנים בתדירות גבוהה. הטיפול בציפורן חודרנית הוא פשוט יחסית ומתבטא בקיצוץ הציפורן וחיטוי נקודתי של המקום. המניעה היא חשובה כדי למנוע כאב מיותר מבעלי החיים הקרובים כל כך לליבנו, ומתבטאת בקיצור קצוות הציפורניים. קיצוץ זה ניתן לבצע אצל הווטרינר או עצמאית לאחר הסבר. ישנם מקרים בהם ציפורני האצבעות העודפות ברגליים האחוריות נתקעות במכשולים ועלולות לגרום לשבירת או קריעת הציפורניים. במקרים רפואיים אלו מומלץ לבצע הסרה כירורגית של האצבעות האלו. להמשך קריאה, נא ללחוץ על ניתוח להסרת אצבעות עודפות .

מתי שיניים אמורות להתחלף בגורים בגדילה? האם אפשר לדעת בן כמה הכלב לפי השיניים? אם לא נפלו לכלב השיניים, צריך לעשות משהו בקשר לזה? אלו שאלות שכיחות שאנו נתקלים בהם במרפאה ביום יום. בפוסט זה אנסה לענות במסודר על כל השאלות ולתת המלצה חשובה לגבי שיניים וניבים עודפים. אז ככה... כמונו, גם לכלבים וחתולים יש שיני חלב, רק שבניגוד אלינו, קצב התחלופה של השיניים הוא מהיר מאוד. כל שיני החלב גדלות, נופלות, וגדלות מחדש עד גיל 6 חודשים (בגזעים קטנים לעתים עד גיל 7 חודשים). את גיל הכלב ניתן לקבוע בדיוק של 2-3 שבועות עד גיל חצי שנה, ולאחר מכן זו הערכה גסה שמשתנה בהתאם לסוג המזון שבעל החיים אוכל ולגזע שלו. הניבים הם האחרונים ליפול בגיל 5-5.5 חודשים והניבים הקבועים מסיימים את גדילתם לקראת גיל 6 חודשים. באופן נורמלי, ניבי החלב אמורים ליפול והניבים הקבועים מחליפים את מקומם, אך יש לא מעט מקרים בהם הניבים הקבועים בוקעים בצד ניבי החלב, ניבי החלב לא משתחררים ממקומם ונותרים במקביל לניבים הקבועים כפי שניתן לראות בצילום הכותרת של הפוסט. מצב זה הוא בעייתי מאחר והוא מוביל לגדילה של השן הקבועה שלא במקומה הטבעי, ומכאן לפציעה של הצד הנגדי, מרווח לא נכון בין השיניים, דלקות חניכיים ומקום להצטברות מזון ומכאן שמוביל גם לדלקות חניכיים. ההמלצה הכללית היא להעריך את מצב השיניים סביב גיל 5-5.5 חודשים על מנת לקבוע האם הבקיעה של הניבים הקבועות היא במקום טוב וניב החלב בדרך ליפול או לא. אם ניבי החלב לא נופלות, ההמלצה היא לבצע הסרה שלהן תחת הרדמה, שלרוב תתבצע במקביל להרדמה לעיקור או סירוס אם מתבצע בגיל זה. מעבר לניבים, ובעיקר בגזעים פחוסי הפנים (ראו סינדרום בראכיוצפאלי), כדוגמת פקינז, פאג, בולדוג צרפתי ודומיו, ניתן לראות גם שורה מקבילה של שיניים בשיניים החותכות הקדמיות. בדומה להמלצה של הניבים ומסיבות דומות, מומלץ להסיר גם את השיניים האלו. נקודה מעניינת- לאן נעלמות שיני החלב שנופלות? רב הכלבים פשוט בולעים אותן, ואנו לא מבחינים בהן!

קדחת הקרציות היא המחלה השכיחה ביותר והמסוכנת ביותר באזור הצפון. העונה מתחילה בתחילת חודש מרץ ומסתיימת בסוף דצמבר. הביטוי הכי שכיח של המחלה בשלב הראשון שלה והכי קל לטיפול הוא בחוסר תיאבון משמעותי שיימשך כ 48 שעות- אנא צרו עמנו קשר מיידי לאבחון המחלה! אם האבחון יתבצע בשלב הראשון, סיכויי ההחלמה מהמחלה הם גבוהים מאוד! לא פחות חשוב זו המניעה- אנא הצטיידו בחומרי ההדברה המתאימים נגד קרציות ופרעושים ובדקו את חיות המחמד שלכם ברמה יומית! לפירוט ומידע נוסף לחצו על קדחת קרציות הכשת נחש - הכשה על ידי נחש הצפע הארצישראלי (השכיח והמסוכן ביותר באזור הצפון) תתבטא בנפיחות משמעותית (לרב רגליים קדמיות או פנים) תוך לא יותר משעתיים מרגע ההכשה. חשוב מאוד ליצור קשר מיידי במקרים אלו על מנת לאבחן את ההכשה ולקבל טיפול דחוף. אנו מצוידים במנות פלסמה מוקפאות אשר זמינות לשימוש מיידי במידת הצורך כמו גם במכשור מיוחד לבדיקת קרישת דם שנותן מענה מיידי להערכת חומרת הפגיעה. לפירוט ומידע נוסף לחצו על הכשת נחש מכת חום עלולה להוביל לאי תפקוד קרישה, קריסת מערכות ומוות. הביטוי יהיה לרב קריסה לאחר פעילות גופנית אינטנסיבית ושלשול דמי. אנא הימנעו מפעילות גופנית מוגברת בשעות החמות ולא פחות חשוב- בשום פנים ואופן אל תשאירו את בעלי החיים שלכם בתוך רכב ללא ממוזג, אפילו לא ל 5 דקות!!! לפירוט נוסף, לחצו על מכת חום המלען (שיבולת שועל קטנה) נמצא בכל השדות והשטחים הפתוחים שהתייבשו. המלען נוטה להיתקע בנחיריים, עור התוף ובעפעפי העיניים של כלבים וחתולים. אם בעל החיים שלכם מתחיל באופן חריג ואינטנסיבי מאוד לנער את הראש ולגרד באזניים, או להתעטש ללא הפסקה, אנא צרו איתנו קשר מייד. למלען יש סיבים חד כיווניים, מה שאומר שהוא הולך ומתחפר יותר ויותר ככל שעובר הזמן. באזניים הוא יכול לגרום לחירור עור התוף, ובנחיריים הוא עלול להתקדם לריאות, לכן טובה שעה אחת קודם לפתרון הבעיה מרגע שהיא מתחילה! לפירוט נוסף לחצו על מלען קעריות מים לחתולים - חתולי חוץ בתקופת החום לא תמיד מוצאים נקודות מים, לכן מי שיכול בימים החמים להוציא מדי פעם קערת מים, יעשה עמם חסד גדול...

באיזה גיל מתחיל ייחום בכלבה? ייחום מתחיל בגיל 8-9 חודשים בכלבות מגזע קטן, ו 9-10 חודשים בכלבות מגזע גדול כמה זמן נמשך ייחום של כלבה? ייחום של כלבה נמשך בממוצע 3 שבועות והוא מחולק ל 3 שלבים בני 6-8 ימים כל שלב שלב ראשון- מתבטא בדימום ונפיחות של שפתי הנרתיק. הזכרים יימשכו לנקבות אך הן לא תאפשר להם לעלות עליהן ויהיו תוקפניות כלפי הזכרים. ניתן לקנות לנקבות תחתוניות בחנויות לחיות מחמד, אותן מומלץ להחליף בהתאם לעוצמת הדימום. שלב שני- מתבטא בירידה בנפיחות שפתי הנרתיק והפרשה שקופה ורדרדה. בשלב זה הנקבות יאפשרו לזכרים לעלות עליהן. שלב שלישי- מתבטא בהפסקת ההפרשות. הזכרים עדיין יימשכו לנקבות, אך הנקבות לא יאפשרולהם. האם ניתן לבצע בדיקה כדי לראות באיזה שלב נמצאת הנקבה? לכל אחד משלושת השלבים הנ"ל יש ביטוי שונה של מראה תאי דופן הנרתיק בבדיקה מיקרוסקופית. ניתן לגשת לוטרינר כדי לבצע בדיקת משטח וגינלי בכל שלב על מנת לתאם את המועד הנכון למפגש עם הזכר. מתי ניתן להפגיש את הנקבה עם הזכר וכיצד המפגש צריך להיערך? ההמלצה היא לקחת את הנקבה לזכר, ולא הפוך, בשלב השני של מחזור הייחום. על המפגש להיערך כמה שעות עד לחיבור ויש לחזור עליו אחת ליומיים עד שהנקבה מסרבת להזדווג. הביטוי הקלאסי לזה שהנקבה מוכנה הוא בהרמת הזנב כלפי מעלה (קרוי גם דיגול, כי הזנב נראה בצורת דגל מורם). ברגע שהזנב בין הרגליים, זה מעיד כי הנקבה עדיין אינה בשלב הנכון לזיווג. באמצע הזיווג, הזכר נתקע בנקבה, והם צורחים, מה לעשות?!!! לזכר יש בלוטה בשלישי האחורי של הפין שלו שמתנפחת בצורה כדורית בהגעה לזקפה מלאה ולקראת שחרור הזרמה שלו. בלוטה זו היא מנגנון אבולוציוני מדהים שלמעשה נועל את הפין בנרתיק הנקבה למספר דקות, ובזמן זה מונע מהזרמה לצאת החוצה ומגדיל את הסיכוי של הכלבה להיכנס להריון. שלב נעילה זה עשוי להבהיל את הבעלים ואת הכלבים כי הוא מתבטא בחוסר נוחות ובצווחות ויללות ונמשך מספר דקות. ב ב ק ש ה לא לנסות להתערב או למשוך את הזכר מהנקבה! זה רק יגביר את הכאב ועלול לגרום לפגיעה ונזק. ברגע שהזיקפה תרד, הכלבים יתנתקו, זהו תהליך טבעי לחלוטין. מאיזה גיל מומלץ להכניס כלבה להריון? כניסה להריון מומלצת רק ממחזור ייחום שלישי ומעלה. לא מומלץ להכניס כלבה להריון בגיל צעיר יותר כדי להימנע מסיבוכי המלטה, מאחר ומפתח האגן עשוי להיות צר מדי להמלטה.

פפילומה בעפעף/ גידול ויראלי פפילומה היא גידול ויראלי של וירוס הפפילומהה (Papilloma virus). מדובר בגידול מקומי לא סרטני שאינו שולח גרורות והוא מופיע בשכיחות גבוהה בכלבים מגיל 6 ומעלה במיקומים שונים בגוף. ישנם מקרים בהם וירוס זה גם יכול להתבטא בכלבים צעירים עם מערכת חיסונית מוחלשת, והביטוי לרוב יהייה בחלל הפה. צורתו של הגידול היא כרוביתית עם בסיס צר יחסית, גודלו משתנה בין 0.1- 1 ס"מ, הוא חודר במקצת לשכבה התת עורית וניתן להסרה בקלות במידת הצורך. גידולי פפילומה כאמור יכולים להופיע במיקומים שונים בגוף, כשברב המקרים אינם דורשים התערבות מאחר והשינויים הם אסתטיים בלבד. ישנם שני מקרים בהם יש צורך בהתערבות, מבחינת המיקום של הגידול: מקרה ראשון הוא פפילומה על הלשון ובחלל הפה. הנטייה של הגידול להתפשט באזור זה היא גבוהה יחסית, ולרוב כשאנו מאבחנים אותו במיקום זה, אנו עדים למספר גידולים ולא לגידול בודד. הבעיה בחלל הפה היא חוסר נוחות באכילה ובשתיה, ולעתים דימומים מפציעת הגידול מהשיניים. במקרה זה ישנם 3 פתרונות אפשריים- המתנה, טיפול אנטיביוטי או כירורגי. בכלבים צעירים, כשמערכת החיסון עדיין בבשלות, ניתן לשקול המתנה של 2-3 חודשים ובמקרים מסוימים, כפי שהגידולים מגיעים, כך הם נופלים ונעלמים. אם לא רוצים לקחת סיכון של התפשטות, או שרואים שהאזור מאוד מציק או מדמם, ההמלצה היא להתחיל עם טיפול אנטיביוטי ורק במידה ואין שיפור, עוברים לטיפול הכירורגי שזו ברירת המחדל האחרונה בחלל הפה, כי לרב יש תגובה יפה לפתרונות הנ"ל. מקרה שני הוא פפילומה על העפעף, צריך להבין באיזה חלק של העפעף הגידול נמצא. אם הגידול נמצא בחלקו החיצוני של העפעף, ללא מגע עם העין, ניתן להשאיר למעקב בלבד. אם הגידול נמצא בחלקו הפנימי של העפעף, ובכל מצמוץ הוא בא במגע עם קרנית העין, יש לתאם תור לניתוח ולהסירו מכמה סיבות: המגע עם הקרנית גורם לגירוי של הקרנית, דלקת של העין, תחושת חוסר נוחות והפרשות. בשלב מאוחר יותר, עלול להתפתח כיב (פצע) של הקרנית, שמוביל לדלקת בלשכה הקדמית של העין ולסיבוכים משניים (ראו כיב קרנית). כמו שמו, נטייתו של גידול היא לגדול, ומכאן ככל שהוא גדול יותר, יהיה מאתגר יותר להסירו. האתגר בהסרה של גידול גדול יחסית מהעפעף הוא שמירת שלמות צורת העפעף. בניתוח למעשה מתבצע חתך משולש משני צדי הגידול ומוסר מקטע של העפעף עם גבולות צדדיים וגבול עומק לגידול על מנת לא לאפשר חזרתיות של הגידול באותו מקום. ההמלצה היא להסיר את הגידולים האלו כל עוד הם קטנים וניתן להגיע לתוצאה אסתטית טובה של העפעף. למידע נוסף, אנחנו כאן עבורכם, דוקטור בן, מרכז וטרינרי לטיפול בחיות מחמד, 04-6898804

קדחת קרציות היא המחלה הנפוצה ביותר והמסוכנת ביותר באזורנו. זו מחלה מסכנת חיים וחשוב לגלות אותה בשלבים מוקדמים על מנת למנוע המשך הידרדרות של בעל החיים. בארץ, כל שנה מתאשפזים 3000 בני אדם על רקע קדחת קרציות, ועוד אלפים מאובחנים ומטופלים ללא צורך באשפוז. חשוב לציין כי המחלה עוברת לבני אדם ישירות מקרציות ואין הדבקה ישירה מכלב נגוע אלינו.

חומרי ההרדמה פועלים על מערכת העצבים המרכזית (המח) ומשפיעים על המערכת הקרדיווסקולרית (לב וכלי הדם) ועל מערכת הנשימה. בטרם כניסה להרדמה, מבוצעת הערכה של מצב הסיכון להרדמה ,(ASA STATUS) ולפי הערכה זו נקבע פרוטוקול ההרדמה המתאים. הערכה זו מושפעת מגיל בעל החיים, מחלות רקע, מצב סטרס ועודף משקל. כמו דברים רבים בחיים שלנו, גם ההרדמה מחולקת לשלושה שלבים... שלב ראשון , פרהמדיקציה- זריקה לשריר שגורמת לטשטוש ושיכוך כאבים. שלב זה לוקח כ 7 דקות, בו בעל החיים ישכב לאט ויניח את הראש ובחלק מהמקרים עלול להקיא פעם אחת, ומסיבה זו כל בעל חיים שיגיע לניתוח מתוכנן, יהיה בצום ממזון ב 10 השעות טרום הכניסה לניתוח על מנת למנוע שאיפה של המזון שעלול להקיא. בשלב זה תילקח בדיקת דם על מנת לוודא כי אין אנמיה (חסר בכדוריות דם אדומות), דלקת או חוסר בטסיות החיוניות לקרישה. לבעלי חיים עם מחלות רקע או מעל גיל 7 תילקח בדיקת דם רחבה יותר הכוללת תפקוד איברים פנימיים כגון כליות, כבד לבלב ועוד. רק לאחר קבלת תשובות תקינות, נמשיך לשלב ההרדמה הבא. שלב שני , אינדוקציה- הזרקת חומר הרדמה ישירות לוריד. הזרקה זו גורמת להרדמה מלאה, אך החומר המוזרק מתפנה מהגוף תוך 5-7 דקות. שלב זה חיוני לצורך הרפיית שרירי בית הבליעה על מנת לאפשר הכנסה של צינור לקנה הנשימה (טובוס) כדי לשמור על נתיב אוויר פתוח וכהכנה לשלב השלישי. שלב שלישי , מיינטננס- חיבור קצה הטובוס ל 100% חמצן וגז הרדמה. זהו השלב העיקרי של ההרדמה, בו בעל החיים נושם באופן עצמאי אך מורדם לחלוטין עד סיום הפרוצדורה. על מנת למנוע ירידה של לחץ הדם העקבות חומרי ההרדמה, ניתן עירוי ורידי של נוזלים במהלך ההרדמה. קצב העירוי ישתנה בהתאם לגיל בעל החיים ולתוצאות בדיקות הדם (מצבי אוושות לבביות או בעיות בכליות ידרשו התאמה של קצב הנוזלים). מעקב נוסף אחר עומק ההרדמה מתבצע במספר אמצעים- בדיקת קצב הנשימה, מיקום האישון ביחס למרכז מפתח העין, טונוס השרירים בלסת ומוניטור מיוחד עם חיישן שנמצא על הלשון שמראה את קצב הלב ורוויית החמצן בדם בשידור חי. לאחר סיום הפרוצדורה, הזרמת גז ההרדמה תופסק ולמשך מספר דקות נוספות, יינתן חמצן נקי בלבד עד תחילת סימני התאוששות, הטובוס יוסר מקנה הנשימה ובעל החיים יישאר להשגחת התאוששות. שחרור כלב או חתול מהרדמה יתבצע רק לאחר יכולת עמידה עצמאית ומודעות קוגניטיבית לסביבתו. באופן כללי, ככל שבעל חיים צעיר יותר, ללא מחלות רקע ובמצב סטרס מוגבר יותר, כך משך זמן ההתאוששות יתקצר. לאחר השחרור מומלץ להמשיך עם צום ממזון ונוזלים עד 4-5 שעות מסיום ההרדמה מאחר ומערכת העיכול חוזרת אחרונה לפעילות מלאה ועל מנת למנוע הקאות ובחילות מיותרות. ביום הראשון של השחרור יש צפי לשינה מוגברת ותיאבון מופחת, ורוב בעלי החיים יחזרו לעצמם כבר ביום למחרת, כמובן תלוי בפרוצדורה הכירורגית אותה עברו. חשוב לי להתייחס לדגשי הרדמה בכלבים מגזע פחוס פנים כדוגמת פקינז, פאג ועוד. לכלבים האלו יש נטייה לסינדרום בראכיוצפאלי, והסיכון בהרדמה הוא מוגבר. על מנת למנוע בעיות בהרדמה, ובדגש בהתאושות, מתבצעת השגחה צמודה ונקיטת מספר אמצעים מונעים כגון הוצאת הטובוס בשלב מאוחר מאוד על מנת לשמור על נתיב אוויר פתוח. לפרטים נוספים, לחצו על סינדרום בראכיוצפאלי . למידע נוסף, אתם מוזמנים ליצור קשר, דוקטור בן, מרכז וטרינרי לטיפול בחיות מחמד 04-6898804